Обречённые на выселение. Часть вторая.

אני פונה אליכם בעקבות החלטתה של עיריית בת-ים לפנות מדייריו את בית-המגורים ברחוב בלפור, 2 בעיר ללא מציאת פתרונות-דיור חלופיים הולמים. יש לציין שמרבית דיירי-הבית הנ"ל אלה אנשים קשישים (חלקם ניצולי-שואה) חסרי-כל שבאו בזמנו מברית-המועצות. גם דיירים יותר צעירים חיים מהביטוח-הלאומי או משכר-מינימום, כאשר מקום-עבודתם היחיד נמצא בבת-ים או בסביבתה הקרובה וקושר אותם לאיזור. לכן פינויים של אנשים הללו מביתם ללא פיתרון חלופי באותה סביבה יהווה עבורם אסון אמיתי. עיריית בת-ים שהחליטה לפנות את הדיירים הללו מהבניין בטענה שהבניין נמצא במצב בלתי-ראוי למגורים, אינה נוקפת אצבע למציאת-פיתרון אמיתי למצב אליו נקלעו דיירי-הבניין שאין להם לאן ללכת, ושלמעשה מדובר באנשים עניים וחסרי-כל. מנסיון-העבר אין לי שמץ-ספק כי הסיבה האמיתית של הפינוי המתוכנן דווקא עכשיו - זה רצונם של בעלי-הבניין בבלפור, 2 למכור אותו לאיזו חברת-נדל"ן עשירה כדי שתהרוס אותו ותבנה במקומו מגדל-יוקרה חדש שרק עשירים יוכלו להרשות לעצמם לשכון בין כותליו. כבר לפני מספר שנים הבניין הנ"ל היה במצב רעוע ומוזנח ביותר ועל עיריית בת-ים היה לחשוב כבר אז על בניית-דיור חלופי עבור דיירי-הבניין או על מציאת כל פתרון אחר למקרה שיצטרכו לפנות את הדיירים. כאמור בכל השנים האלה לא נעשה דבר או חצי-דבר בנידון. לסיכום ברצוני לפנות אליכם ואל לבכם ולקרוא לכם להימנע מהפינוי עד למציאת פיתרון חלופי הולם. אם האנשים הללו ייזרקו לרחוב ויישארו ללא קורת-גג, זה יהיה פשע בל-ישוער מצדה של המדינה ביחס לאזרחיה. כולי תקווה שמצפונכם לא ייתן לכם לממש את ההחלטה השרירותית והזדונית על פינויים של דיירי בית ברחוב בלפור, 2 בבת-ים תוך השארתם ללא קורת-גג. הזכות לקורת-גג - היא זכות-יסוד המגיעה לכל אדם (כולל על-פי אמנות בינלאומיות שמדינת- ישראל חתומה עליהן) ואת זאת יש לזכור לפני כל פעם כשמחליטים לזרוק מישהו לרחוב. בברכה ובתיקווה לפתרון הולם! משורר ישראלי שמואל ירושלמי - יליד ברית-המועצות ותושב באר-שבע מאז 1988