Elabun.כיבוש הכפר, הטבח והגירוש

חיילים מחטיבת גולני כבשו את הכפר ב-30.10.1948 אחרי קרב נגד חיילים מצבא ההצלה הערבי שנסוג מהכפר ומאזור הצפון יום קודם. תושבי הכפר הניפו דגלים לבנים על גגות בתיהם, וכשהחיילים נכנסו לכפר קיבלו כוהני הדת את פניהם. האנשים התאספו בכנסיות והכמרים הודיעו באופן רשמי על כניעת הכפר. ההיסטוריון בני מוריס טוען בספרו שהחיילים אשר הסתובבו בתוך הכפר "מצאו באחד הבתים את ראשיהם הכרותים של שני חיילים ישראליים" שנהרגו מבעוד מועד. מראיונות עם תושבי הכפר עולה שתושבי הכפר מכירים את הסיפור של החיילים ואומרים שהם נהרגו וראשיהם נכרתו על ידי חיילים מצבא ההצלה. החיילים הישראלים הוציאו את התושבים מהכנסיות, ירו לעברם והרגו את הראשון מתוכם ביציאה מהכנסייה. הם צופפו את כל התושבים בכיכר המרכזית של הכפר ופקדו עליהם לשבת. אז בחרו מהם שנים עשר צעירים והורו להם לקום. את שאר התושבים הם גירשו מיד ללבנון. זמן קצר אחרי שהתושבים עזבו, רצחו החיילים הישראלים את שנים עשר הצעירים מעילבון בסמטאות הכפר ובכיכר. הידיעות על הטבח הגיעו לממשלות באירופה ולאו"ם שלחצו והכריחו את ישראל להסכים להשבת כל תושבי עילבון לכפרם. הללו החלו לשוב כשבועיים אחרי הטבח והגירוש. ב- 2.11.1948 ביצעו החיילים הישראליים טבח נוסף על אדמת עילבון בעמק אלבטוף ]נטופה[. הם הובילו חמשה עשר גברים משבט אלמואסי שגר באזור והוציאו אותם להורג. אדם אחד ניצל מהמוות. שמו סעד מחמד אלד'יּב והוא שחשף את סיפור הטבח. למותר לציין שאף חייל ישראלי לא הועמד למשפט על פשעי המלחמה שבוצעו בתושבי עילבון ואלמואסי. ישראל גירשה את מרבית שבט אלמואסי, שמספר בניו היה כ- 2000 אנשים וגרו בגליל ובאזור שבין צפת לטבריה, לכיוון סוריה. המעטים שנותרו בארץ גר חלקם בעילבון עד היום.zochrot.orgתודה למוזיקה : Alihan Samedov is playing Balaban for "Sen Gelmez Oldun". Music of Azerbaijan, Land of Fire